אדריכלות / אמנות

מאת: דוד כהן סקאלי

הבית בדוגית – תכנון דוד כהן סקאלי

שאלת מעמדה של האדריכלות כתחום ביצירה האמנותית אינה רלוונטית כלל לדורות קודמים, ידוע יחסו של מכלאנג'לו לציור כתחום נחות ביחס לפיסול ולאדריכלות ולולא כשרונו של רפאל שקרא תיגר על מעמדו של מכאלאנג'לו כגאון הדור ולולא התערבות האפיפיור שהכריח את מיכלאנג'לו לצייר את תקרת
הקפלה הסיקסטינית לא היינו עדים לכשרונו העצום בתחום זה ועדים לחיבור המסורתי המתמשך של האדריכלות עם תחומי הציור והפיסול.
היצירה האדריכלית עד לסוף המאה ה 19 עדיין הייתה מחוברת בטבורה לתחומי היצירה הפלסטית המסורתיים ורק בראשית המאה העשרים, לאור התפתחות התנועות המודרניות והכיוונים הפונקציונליים הטכניים והטכנולוגיים נתחדדה שאלת הקשר והמעמד של האדריכלות כתחום באמנות.


"Playing again with Mondrian"
Photo by Christine Lebrasseur's


בית שרודר: אדר' גריט טומס רייטוולד (1888-1964)


"בית שרודר" הנו בית מגורים קטן באוטרכט / הולנד, תוכנן ב 1924 ע"י אדריכל גריט ט. רייטוולד ונבנה בקיר משותף לבניין מגורים טורי. בית זה תוכנן בהשראת סגנון "דה סטיל", סגנון ניאו פלסטיציסטי שצמח בתחילת המאה העשרים בהולנד.


"בית שרודר" / אוטרכט/ הולנד ( 1924)
סגנונו האדריכלי של "בית שרודר" מתעמת עם שאלות יסוד שהאומנות הפלסטית של תחילת המאה העשרים התחבטה בהם ומייצג בקנאות את תפיסת האומנות של סגנון "דה סטיל", אומנות מופשטת, גיאומטרית ואלמנטרית במרכיביה.


קומפוזיציה באדום, צהוב וכחול, 1921

צייר פיט מונדריאן

סגנון "דה סטיל" שאף ליצירה מנותקת מכל הקשר של זמן, מקום, אובייקט או סובייקט, מעין אומנות אבסולטית וטהורה המשתמשת ליצירתה במרכיבי יסוד הכרחיים בלבד כגון וצורות ומישורי יסוד ( מאונך ומאוזן ) בלבד וצבעי יסוד (אדום, צהוב, כחול ו "א-צבע" לבן, שחור ואפור).


בית שרודר / אדר' גריט ט. רייטוולד 1924

קבוצת "דה סטיל" כללה ציירים, פסלים מעצבים ואדריכלים שהתרחקו מהגישה האינדיוידואלית (הסובייקטיבית), מההבעה האימפרסיוניסטית או האקספרסיוניסטית ודגלו באמנות אוניברסאלית, מופשטת אלמנטרית וגיאומטרית שהשפיעה על סגנונות רבים לאחריה לרבות על סגנון הבאוהאוס באדריכלות.

בתכנונו של "בית שרודר" מתעלם האדריכל גריט ט.רייטוולד כמעט כליל משיקולים אדריכליים קונקרטיים, העמיד את שאלת רלוונטיות הקשר שבין האמנות לאדריכלות כשאלת יסוד עיקרית ולהשפעת עבודתו במבחן המציאות והזמן מתייחס מאמרי זה.

האומנות הפלסטית משחר בריאתה מחפשת דרכים להבעה חזותית נטורליסטית, מחפשת להביע את נושאי היצירה בדייקנות מירבית, מחפשת כלים מתוחכמים להבעה אסתתית מפתחת תורות של צורה, צבע ואור, טכסטורה, פרופורציות, פרספקטיבה ועוד באמצעים דו ותלת מימדיים כשבמקביל האדריכלות מתעלה ונותנת במקביל גם מענה לצרכים גשמיים.

הקולוסוס" פרנצ'סקו גויה

פורטרט עצמי – רמברנט

שאלת מעמדה של האדריכלות כתחום ביצירה האמנותית אינה רלוונטית כלל לדורות קודמים, ידוע יחסו של מכלאנג'לו לציור כתחום נחות ביחס לפיסול ולאדריכלות ולולא כשרונו של רפאל שקרא תיגר על מעמדו של מכאלאנג'לו כגאון הדור ולולא התערבות האפיפיור שהכריח את מיכלאנג'לו לצייר את תקרת
הקפלה הסיקסטינית לא היינו עדים לכשרונו העצום בתחום זה ועדים לחיבור המסורתי המתמשך של האדריכלות עם תחומי הציור והפיסול.


הקפלה הסיסטינית / מכלאנג'לו אמצע המאה ה16


פרט ציור מתוך "יום הדין" שצייר מכלאנג'לו בתקרת הקפלה

היצירה האדריכלית עד לסוף המאה ה 19 עדיין הייתה מחוברת בטבורה לתחומי היצירה הפלסטית המסורתיים ורק בראשית המאה העשרים, לאור התפתחות התנועות המודרניות והכיוונים הפונקציונליים הטכניים והטכנולוגיים נתחדדה שאלת הקשר והמעמד של האדריכלות כתחום באמנות.

לגמרי באקראי גיליתי שב "בויקיפדיה" ( אנציקלופדיה חופשית באינטרנט) – האדריכלות אינה אומנות.

ידועה גם התפיסה העממית הרווחת בציבור ש "תפקידה של האדריכלות לתת מענה לרצונות וצרכי המשתמשים ותו לא" ואיך קרה שמאיגרא רמה בה משלה האדריכלות משחר היצירה האנושית באומנות, הגיעה בדורנו לתחתית הבור בו לאדריכלות אין מעמד אמנותי כלל וכלל.


במאמרי זה אסקור בהקשר זה את התמורות והתהליכים באדריכלות ובאמנות שלפני סגנון "דה סטיל" שהביאו לירידת קרנה של האדריכלות בעיני החברה והתרבות של שלהי המאה העשרים ( מצב שלימים, השתנה לראת סוף המאה העשרים מקצה לקצה ). אציג את שאלות היסוד בהתפתחות סגנון זה אשר "בית שרודר" מייצגן בקיצוניות ובהמשך אציג את תכונות היסוד של האדריכלות המייחדות אותה משאר האמנויות
ותכונותיה המשותפות לה ובהקשר זה את דעתי לרלוונטיות הקשר של האדריכלות למקורותיה האומנותיים.

הציירים פייט מונדריאן ותיאו ואן דוסברג הקימו את תנועת "דה סטיל" אליה הצטרף באותה תקופה גריט רייטוולד, אדריכל צעיר בראשית דרכו. לתנועה היה מגזין באותו שם שנשא את דברה והסביר את עקרונות הסגנון והדגים בו עבודות ויצירות.

פייט מונדריאן, צייר מוכשר מבית משכיל ומבוסס, לאחר שצייר תקופה מסויימת ציורים פיגורטיביים מרשימים, החל ביצירתו לעבור תהליך איטי ומובנה של הפשטה, תהליך שנמשך כ20 שנה ושיאו ב 1930ביצירתו המגובשת ביותר, קומפוזיציה באדום, כחול צהוב.

גריט תומס רייטוולד – Gerrit Thomas Rietveld

מעצב רהיטים ואדריכל, יליד 24 ליוני , 1888

אוטרכט, הולנד.

נפטר


באוטרכט, הולנד. 1964 June 26 בגיל76 .

עבודותיו הידועות ביותר, כיסא בכחול אדום ( 1917), בית שרודר (1924), כיסא "זיג זג" (1932) ואותה שנה החל בתכנון מוזיאון ואן גוך באמסטרדם .

ב 1911, בעודו לומד אדריכלות, מקים רייטוולד מפעל ריהוט. ב 1917 מעצב את האב טיפוס לכיסא בכחול אדום אך רק ב 1918 לאחר שנחשף לסגנון קבוצת "דה סטיל" הוא מגבש את צבעיו לפי עקרונות גישה זו.

ב 1919 רייטוולד מצטרף כחבר בקבוצת "דה סטיל", בשנה זו הוא גם מסיים את לימודי האדריכלות.

ב1924רייטוולד מתכנן את בית שרודר כשהוא מונחה ע"י צורות אסימטריות גיאומטריות בסיסיות.

ב1928, פורש רייטוולד מתנועת דה סטיל ובהמשך חובר לתנועת "באוהאוס".

בשנת 2000 , בית שרודר באוטרכט הוכרז ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית.

הכסא בכחול ואדום ובית שרודר שעיצב גריט רייטוולד הובילו לשינויי רדיקלי בתיאוריה של האדריכלות והביאו לנטית האדריכלות לעיצוב ניאו פלסיציסטי לעיצוב חופשי של חלל לשימוש מגוון משתנה ודינמי.

הכסא בכחול ואדום




כיסא בכחול אדום, סקיצה מבנית ופרט – גריט רייטוולד 1917/18



כיסא בכחול אדום, גריט רייטוולד 1918 הכיסא של רייטוולד בגרסתו המוקדמת 1917

בטרם אתעמק ב"בית שרודר" – יצירתו האדריכלית של אדריכל גריט רייטוולד הכרחי להבינה על רקע התמורות ותהליכי ההתפתחות של תנועת דה סטיל בכלל ושל פיט מונדריאן אביה הרוחני בפרט.

בראשית המאה העשרים, חלו תמורות רבות שהביאו לשינוי התפיסה הנטורליסטית באמנות לתפיסה בה האמנות נבחנת בערכים של מושגיות, הפשטה פירוק ובניה מחדש.

פיט קורנליוס מונדריאן ( 1872-1944 ) , ממיסדי תנועת דה סטיל , אביה הרוחני והיוצר הפעיל והידוע ביותר בה, עבר תהליך מובנה וברור מאוד בהתפתחות כאמן. מונדריאן החל בגישה נטורליסטית לצייר את הטבע בכישרון ודיוק רב


פורטרט עצמי / פיט מונדריאן 1900

תוך שהוא נשאב לדילמות שפתחו האימפרסיוניסטים ובמיוחד סיזן, פוסט אימפרסיוניסט שהשפיע רבות על התנועות המודרניסטיות של אותה תקופה כגון הקוביזם ותנועות האבסטרקט על גוניו.



פול סזאן, הר סן-ויקטואר, 1904-6

בתחילה מונדריאן צייר אובייקטים ונתן לנושאיו שם אך החל בהליך של פירוק והפשטת האובייקטים עד כדי יצירה של ציורים ללא אובייקט כלל, ציורים שניסו למצות את היסודות החזותיים לדרגתם המופשטת והאלמנטרית ביותר. בתחילה הצורות פורקו למבנים גיאומטריים עם אזכור כזה או אחר של מקורם אך לבסוף מונדריאן התנער מהקשר לאובייקט כלשהו או לדעה סובייקטיבית כזו או אחרת ועבר לצייר קומפוזיציות אותם קטלג במספור טכני בלבד.


פיאט מונדריאן Evolution Triptych
1911

ביצירה נכרת הבניה הגיאומטרית והגישה הסמבולית


מונדריאן, מגדל כנסיית דומבורג 1910/11

המקור והציור, גם כאן ניכר הצורך בפירוק והשארת רושם שטחי בלבד של המקור.

בציורי העצים של מונדריאן ניכר התהליך העקבי של פירוק צורות חזותיות מורכבות לכדי הפשטה מוחלטת ששיאה ביצירה קומפוזיציה באדום, כחול וצהוב משנת 1930.




מונדריאן 1909"העץ האדום"
מונדריאן 1912 "עץ התפוח"


מונדריאן
1912"העץ האפור"
.




העץ האדום האמיתי

מונדריאן "עץ"
. 1912

.




מונדריאן, "קומפוזיציה"
1914.
מונדריאן, קומפוזיציה באדום כחול צהוב
1930

תמורות אלו באו לידי ביטוי בכל תחומי היצירה ובין היתר גם באדריכלות ברם, להבדיל משאר תחומי היצירה האמנותית, האדריכלות התפתחה במשך עשורים רבים בוריאציות כאלו או אחרות של סגנון "מודרניסטי", סגנון שתחילתו הבטיח רבות משום שעסק בלב ליבם של שאלות אדריכליות קונקרטיות כגון אורגניות התכנון, פונקציונאליות, תכנון להמונים, תיעוש התכנון וכ"ו אך התשובות לשאלות אלו הובילו לרוב לפתרונות אורבניסטיים ותיאורטיים לאנשים חסרי זהות, פתרונות בהם האדם הפשוט, זה שיש לו גם צרכים מנטליים, לא מצא עצמו בהם. בסופה של המאה העשרים, הסגנון המודרני מצא עצמו מבודד מן האמנות תוך שהוא מותיר אחריו "פילי מורשת לבנים" רבים, מונומנטים זרים לסביבתם ולכל הקשר ערכי או תרבותי רלוונטי – כדוגמת העיר "ברזיליה" בברזיל שתוכננה ע"י האדריכלים אוסקר נימאייר ולוסיו קוסטה והוכרזה כאתר מורשת עולמית – העיר תוכננה בתפיסה מודרניסטית, התפרשה על פני שטחים עצומים עם כבישים רחבי ידיים תכנון שהגביל מאוד את הנגישות לחלקי העיר השונים לאוכלוסייתה הענייה של העיר ולכך היו השלכות חברתיות מרחיקות לכת שפגעו באיכות חיי התושבים בעיר ( אגב, לאדריכל אוסקר נימייר יד ורגל גם בתכנון מגדל אשכול , "פיל לבן" ידוע בחיפה שתוכנן ע"י פרופ' שלמה גלעד לפי תכנית אב שהגה בשיתוף עם אדר' נימייר ) .



"העיר הלבנה" בשיאה – כיכר צינה ת"א המקורית כיכר "קינטית" של אש ומים / יעקב אגם

גם העיר ת"א שסובלת רבות מהתרבות האוניברסלית הזרה שיובאה אליה בהשפעת המודרניזם בכלל והבאוהאוס בפרט, הזדקנה מאוד ולא מצליחה להתחדש, השפעת הבאו האוס ניכרת בה בכל וככזו הוכרזה גם היא לאחרונה כאתר מורשת עולמית .

"בית שרודר" עומד כמוצג אדריכלי, מנותק מכל הקשר סביבתי או מנטלי ומעמיד את שאלות היסוד בהם עסקו אמני קבוצת "דה סטיל" במבחן התקופה והמציאות.

בית שרודר / אוטרכט, הולנד / גריט רייטוולד 1924

ל"בית שרודר" חלק לא מבוטל בהשפעה על כיווני היצירה האדריכלית של אותה תקופה והבאות אחריה כדוגמת ה"באוהאוס", השאלות הכנות שבהן עסק אדריכל גריט רייטוולד בתכנונו של בית שרודר, דווקא משום כנותם וחופשיותם כיאה לאמנות חוקרת את נושאיה, בודדו בסופו של דבר את האדריכלות ממעמדה כ"אם האמנויות" . בטויין האדריכלי המופשט, הגיאומטרי והאלמנטרי בידל אותה מתחומי האמנות הפלסטית ששינתה כעבור זמן קצר את כיוונה בעוד האדריכלות המשיכה לצעוד בנתיב המודרניזם והאבסטרקט האלמנטרי כדי עשורים שלמים ובכך התרחקה מלב ההמון ומערכיו והפכה עצמה ללא רלונטית לאמנות בת זמנה ( הקוביזם למשל נמשך שנים בודדות ואפילו מונדריאן "העקשן", זה שפירק את תנועת "דה סטיל על רקע ויכוח אם לצרף את הקו האלכסון ליסודותיה החזותיים, אפילו הוא החל לאחר 1930 לבנות נושאים באמצעות כליו המופשטים ואף חזר בערוב ימיו לתת ליצירותיו שמות כגון "בוגי ווגי ברודוויי" ועוד).


מונדריאן, "בוגי ווגי ברודווי" 1942.

כעת אתייחס ל"בית שרודר" – יצירתו האדריכלית של אדריכל גריט רייטוולד

בית שרודר

מיקום: אוטרכט / הולנד

תוכנן ב 1924 – 1925

בית מקורות ועמודי מתכת, עץ ובטון.

ממוקם ברובע מגורים

עוצב בסגנון "דה סטיל" סגנון מודרני מוקדם, קופוזיציה של מישורים אבסטרקטיים עם גגות ומרפסות שטוחים.


בית שרודר, אדר' גריט רייטוולד 1924/25 אוטרכט הולנד

גריט רייטוולד תכנן את הבית בשיתוף עם מזמין העבודה, הבית עוצב ברוח ציוריו של מונדריאן כשהוא מהווה מעין "רהיט" גדול מימדים שהפך לבית. מעין רהיט מודולרי שחללו העליון יכל להשתנות מחלל גדול אחד לסדרת חללים קטנים ויחד עם חלונותיו הניצבים מחזקים את התיאוריה הניאופלסיציסטי.

ע24בספר:


David Dunster. Key Buildings of the Twentieth Century Volume 1: Houses 1900-1944.

אומר רייטוולד "
האתר היה נטוש, פעם היה חווה קטנה ולימים קירותיו הנטושים הפכו למשתנה ציבורית, מקום עזוב ודווקא ככזה אמרנו שזה נכון לבנות את בית שרודר דווקא כאן, ונהפוך את המקום העזוב למקום עם נוכחות משלו…ומטרתי כתמיד היתה לתת לחלל לא מוגדר משמעות ייחודית לו
".

ע 52., ע 73.בספר:—Gerrit Rietveld. from Paul Overy, Lenneke BŸller, Frank den Oudsten, Bertus Mulder. The Rietveld Schroder House.

אומר ריטוולד : "
לא מנענו סגנונות קודמים משום שהיו מכוערים או משום שלא יכלנו לשחזר אותם אלא משום שזמננו אנו מבקשים צורות מוצהרות משלהם. היה קשה מאוד להגיע לזאת לנוכח אילוצי הבניין וזו גם הסיבה שהעיצוב הפנימי של של חלל הקומה התחתונה הנו שמרני יחסית הכוונה עם קירות קונונציונאליים קבועים אבל למעלה, פשוט קראנו לזאת עליית גג, גלריה ושם תכננו את הבית שרצינו
".

"בית שרודר" תוכנן ברוח המופשט הגיאומטרי האלמנטרי של קבוצת "דה סטיל", מרכיבי מעטפת הבניין בנויים משטחים עצמאיים שלא נפגשים זה בזה, מנותקים זה מזה, השטחים צבועים בצבעי יסוד ובינהם קוים אנכיים ואופקיים בא-צבע לבן אפור ושחור, החללים גמישים וקושרים את המרחב הפנימי והחיצוני ובקומתו העליונה מאפשרים חלוקה דינמית של חללים.



בית שרודר, חלל קומה עליונה מרפסת קומה עליונה

* תכונות היסוד של האדריכלות המייחדות אותה משאר האמנויות ותכונותיה המשותפות לה

לאחר שראינו בכשלונה של תנועת "דה סטיל" למסד תפיסת עולם ערכית אלמנטרית לפיה תיווצר היצירה האמנותית בכלל והיצירה האדריכלית בפרט כשלון הניכר במיעוט היצירות האדריכליות שנוצרו בהשפעתה ובפרט בשל כשלונה של היצירה בית שרודר הנושאת את הדגל של סגנון זה, בית הניצב עירום בודד וגלמוד כאמור מנותק מכל הקשר אדריכלי או סביבתי, לאחר שראינו בכך לא נותר אלא לתהות מה תכונות היסוד של האדריכלות המייחדות אותה משאר האמנויות ומה תכונותיה המשותפות לה וכיצד זה שדווקא בצל המהפכה הטכנולוגית, התעשייתית והקונספטואלית לא הצליחה האדריכלות בראשית המאה להתרומם מעבר לשלביה התיאורטיים למחוזות הומניים טבעיים ומקובלים.

בפתח דבר לספר בחללה של אדריכלות מאת פרופסור ברונו צבי, כותב פרופסור מ.מ. בובר :

" עיקרה של אדריכלות אינה אלא כעין הומניזציה של החלל. האדם הקדמוני היה הופך וחוזר והופך את החלל האכזר והאיום ונותן בו רוח ידידות על ידי בנינים, שבנה בו לעצמו ולאלים שלו: בתים, קוביות מוצקות ונועזות: לא חיקה את המערות שמצא סביבו, אלא בדה והעמיד קוביות שלא ראה כדוגמתן, יצירי רוח האדם היו, בניניו היו. ומי שייתן דעתו על בנייה קדמונית יראה שאין בקתת טיט אחת דומה לחברתה".

בכך פתח מ. בובר את דבריו ובמילים אלו החצובות בסלע לא נותר אלא להבין את כשלון תנועת "דה סטיל" והרעיונות שבאמתחתה. המושגים: "הומניזציה של החלל", "רוח ידידות"
ו"יצירה שאינה דומה לחברתה"
הם בבחינת עיסוק בחומר האסור, האמנות של ראשית המאה, הקוביזם, האבסטרקט ושאר הסגנונות של המודרניזם המתהווה ראו בסובייקט חטא קדמון ואף את האובייקט הפשיטו מהקשרו – מונדריאן קרא ליצירותיו בתחילה בשמות העצמים אותם צייר, עץ, כנסייה אך עם בשלות סגנון "דה סטיל" ועקרונותיו, ציוריו קבלו חזות ושם אנונימי כדוגמת " קומפוזיציה מס' 2 בכחול אדום צהוב "

עוד מייחד פרופ' מ.בובר את האדריכלות ואומר:

" מכל האמנויות הפלסטיות, האדריכלות היא אב וראשון היא המבשרת את ביאת חברותיה לעולם ובילתה הן חיות.." בכך חוזר פרופ' מ.בובר על גישתם של לא מעט מבקרי אדריכלות ואמנות כדוגמת פרופ' גומבריך ואחרים הרואים באדריכלות את אם האמנויות בשל תכונתה להביא לכדי יישום חומרי וגשמי של רעיונות מופשטים מושגיים ורוחניים שבלב עיסוקה של האמנות.

עוד ממשיך פרופ' מ.בובר לייחד את האדריכלות באומרו:

" מכל האמנויות הפלסטיות האדריכלות לבדה מוסיפה לעמוד בתוך המציאות הגמורה של חיי אדם בצוותא. ודבר זה כרוך בגופו של טבעה, שאינו כשל חברותיה, שהרי שלא כמותן אין היא עושה כתבנית עצמים שבחלל, אלא מפלשת היא את החלל עצמו וצרה בו צורה".

בהקדמה לספרו כותב פרופ' ברונו צבי :

"ספר זה תכליתו להראות שייחודה של האדריכלות הוא החלל, המקומות הריקים האצורים במבנים ובאיזורים העירוניים, שחללים אלו משקפים את חייה החברתיים של תקופה מסויימת, את אורח חייה ושאיפותיה ולסוף שבחללים אלו מתגלמת אישיותם היוצרת של האדריכלים".

אוסיף אומר, שהאדריכל בעמו יושב, ובאישיותו היוצרת טבועים אלפי שנות תרבות ויצירה בבחינת מחוזות ילדות ומקורות השראה ואלו בראייה רגישה ובוחנת של הקשר תרבותי, מנטלי ופונקציונלי ובנסיבות ובמגבלות השונות בהן נוצרת יצירתו האדריכלית הכנה לא יכל הוא לטעות אלא אם חיפש עבודה זרה או קרדום לחפור בו . כל חיפוש אחר תורה אוניברסאלית או רעיון גלובלי או עקרון קבוע סופו להציב את היצירה בעולם לא לה זרה ומנוכרת כדוגמת בית שרודר.

פרופ' ברונו צבי מתייחס בספרו לקשר שבין אדריכלות ואמנות ולתודעת האדריכלות בקרב ההמון:

" הקהל מגלה עניין בציור ובמוסיקה, בפיסול ובספרות אבל לא באדריכלות.." וממשיך:

" אולם חוסר התעניינותו של הקהל באדריכלות אין לראות בו גזירה משמיים, משהו הטבוע בטבעו של האדם או בטבעה של מלאכת הבינויי…" וממשיך:

" השכלתו של האדריכל בין זמננו מצטמצמת לעיתים קרובות מדי בפולמוס ובמחלוקת שאינם פוסקים . תוך מלחמתם נגד האקדמיזם המסלף והמחקה, הצהירו האדריכלים החדשים לא פעם, ואם גם שלא מדעת, כי אין להם עניין ביצירות המשובחות של העבר, ועל ידי כך ויתרו על ההזדמנות למצוא ביצירות אלה קו מנחה ומתווה דרך, שבלעדיו לא תוכל שום תנועה חלוצית להתפשט ולהיות לתרבות".

ממשיך פרופ' ברונו צבי באותו נושא ואומר:

" תפקידו של הדור השני לאדריכלים בני זמננו, לאחר שנתאחה הקרע הפסיכולוגי שנתהווה בשעת צמיחתה של התנועה הפונקציונאלית, הוא להשיב את הסדר התרבותי על כנו. עבר זמנה של ההתרברבות בחידושים חדשים לבקרים ובהצהרות על חלוציות מהפכנית, והגיעה שעתה של האדריכלות החדישה שתשלב עצמה בתוך כלל התרבות האדריכלית, ותציע קודם כל סקר בקורתי של אותה תרבות עצמה".

עוד ממשיך בעניין זה ואומר:

"אם המהנדסים מוסיפים לכתוב ספרי הסטוריה של האדריכלות, שאינם אלא ספרי תולדות הטכניקה של מבנים , כיצד נוכל לדרוש מן הקהל שיהה הולך ונוהה אחריהם?".

תכלית ספרו של פרופ' ברונו צבי להראות שייחודה של האדריכלות הוא החלל כאמור, אך מהוא וכמה מימדים לו? בעיסוק בשאלה זו מתייחס פרופ' ברונו צבי לתכונות המייחדות את האדריכלות, תכונות שלא ניתן להגבילן למשמעות צרה כזו או אחרת:

" ארבע החזיתות של בית, של כנסייה, או של ארמון, ויהיו יפות כפי שיהיו, אינן מהוות אלא את התיבה שבה אצור התכשיט האדריכלי…אפשר לה לתיבה שתהה בנוייה בנייה דקה ועדינה, שתהה עשויה מעשה פיסול נועז, שתהה חרורה ונקובה בטעם רב, שתהה כולה מלאכת מחשבת: אבל עם זאת אינה אלא תיבה". ומוסיף:

"אך כלום יעלה על דעת האדם להחליף את ערכה של התיבה בערכו של החפץ הכלול בה? בכל בניין ובניין המיכל הוא תיבת החומות, הכלול הוא החלל הפנימי.". ומוסיף:

כשנתגלת הפרספקטיבה, כלומר, הדרך לתאר תיאור גרפי את שלושת המימדים – גובה, עומק ורוחב – דומה היה להם לאמני המאה החמש עשרה, כי הנה מצאו לבסוף את ממדי האדריכלות ואף את הדרך לתארם" אך ממשיך ומסביר את כשלונם בכך שניסו להסתפק בכך וניכר היה הנסיון הגרוטסקי של ג'וטו לצייר רקעים אדריכליים בפרסקאות שלו.

"עם שפורטו ונוסחו חוקי הפרספקטיבה, דומה היה שהבעיה נפתרה: האדריכלות נאמר אז, יש לה מימדים: זו הדרך לכל אדם לצייר אותה. …המוני ציירים מלווים את המשרטטים ואת האדריכלים בהצגה פרספקטיבית של יצירות אדריכליות…בעשור האחרון של המאה התשע עשרה נתפס מקומם של המשרטטים ע"י הצלמים…ואולם דווקא בשעה שהכל נראה ברור מן הבחינה הבקורתית ומושלם מן הבחינה הטכנית, גילתה רוחו של האדם , כי מלבד שלושת ממדי הפרספקטיבה, קיים עוד מימד רביעי. זו היתה המהפיכה הקוביסטית בהשגת החלל, סמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה… אותו צייר פריסאי משנת 1912 חשב מחשבה זו בקירוב: אני רואה ומצייר איזה עצם, תיבה למשל או שולחן. אני רואה מזוית מסויימת …או הרי זוית ראותי משתנית עם כל צעד ושעל, ובשביל להציג אותו עצם מכל זוית ראות חדשה עלי לתאר בכל פעם פרספקטיבה חדשה. ממשותו של העצם אינו מתמצה איפוא על ידי תיאורו בשלושת מימדי הפרספקטיבה: כדי ליתן את כל ממשותו, הייתי צריך לתאר מספר אינסופי של פרספקטיבות ממספר אינסופי של זויות ראות…יש איפוא יסוד נוסף על שלושת המימדים המסורתיים, והוא העתקתה בזו אחר זו של זווית הראות. באופן כזה נקרא הזמן בשם "המימד הרביעי"…הקוביסטים השתלטו על המימד הרביעיבבחינת צופה שאינו נדרש להשתתפות פיסית:

"ואילו באדריכלות התופעה שונה כולה, היא קונקרטית: כאן האדם הנע בפנים הבניין וחוקר אותו מזויות ראות שונות בזו אחר זו, הוא הוא, אם אפשר לומר כך, המחולל את המימד הרביעי והמקנה לחלל את ממשותו הגמורה" מבחין פרופ' ברונו צבי בין המימד הרביעי כמגדיר את הנפח האדריכלי ולא את החלל עצמו שאותו מחולל האדם החווה אותו.

אם כך שואל "כמה מימדים יש לאותו "ריק" אדריכלי, הוא החלל? חמיש, עשרה, אוליי מס' אינסופי. אבל לצורך ענייננו דיי אם נקבע , כי החלל אינו ניתן להגדרה במונחים של ממדי הציור והפיסול. הוא תופעה המתגשמת רק באדריכלות, ומשום כך קובע את סגולתה המיוחדת"

ממשיך ותוהה פרופ' ברונו צבי:

" … ואולם העיקר הוא לקבוע כי כל מה שאין בו חלל פנימי אינו אדריכלות". ..בחווייה של חלל, שציינו אותה כאופיינית לאדריכלות, אנו מתנסים לא רק בפנימו של הבניין אלא גם מחוצה לו, : בעיר, ברחובות ובכיכרות, במשעולים ובבוסתנים, באיצטדיונים ובגנים, ובקיצור בכל מקום ששם הגביל האדם מקומות ריקים, כלומר יצר חללים סגורים".

פרופ' ברונו צבי אינו נופל בפח הקונספציה ומוסיף:

"…לומר כי החלל הפנימי הוא מהותה של האדריכלות, אין פירושו בשום פנים שערכה של יצירה אדריכלית מתמצה כולו בערכה החללי. כל בניין ניכר בו ריבויי של ערכים : כלכליים, חברתיים, טכניים, פונקציואליים, אמנותיים, חלליים וקישוטיים….ואולם ממשותו של בניין היא תוצאה של כל הגורמים כולם והיסטוריה אמיתית אינה רשאית לפסוח אף לא על אחד מהם".

בגישתו מצדד פרופ' ברונו צבי בדעה כי האדריכלות אינ ה יכולה להתהוות או להתפרש בצורה אנכרוניסטית מנותקת מהקשרה החברתי, התרבותי, הכלכלי וכ"ו בכך היא אמנות על אשר לא רק שעוסקת בערכי האמנות אלא אף מיישמת אותם וחולקת אותם בחיים בצוותא, בחיי היום יום.

* רלוונטיות הקשר של של האדריכלות למקורותיה האומנותיים

בבית שרודר ניכרת הגישה האבסטרקטית המושלמת, גישה המנותקת משאלות אדריכליות קונקרטיות כדוגמת ההקשר המנטלי, , הפונקצויונלי הסביבתי והאורבני ואוליי בכך חטאה של גישה זו. בית שרודר עומד לעד כאתר מורשת עולמית אך ככזה עומד הוא זר ומנוכר באופן מוחלט לסביבתו ומזכיר בכך לא מעט מונומנטים מסגנונות אדריכליים מן המאה העשרים כדוגמת הבאו האוס שאין להם יד או רגל לתרבות או לסביבה בה נטעו ומעידים על עצמם ותו לא.

ואם כך, לגבי שאלת היסוד, מה יחס האדריכלות לאמנות, הם אחת היא והרי בבית שרודר ניכר כשלון הקשר בין האמנות לאדריכלות במובן שאדריכלות שינקה באופן ושלם וטהור מן האמנות מצאה עצמה מבודדת מערכים אדריכליים אין ספור, החל כאלו הנטועים בערכי הסביבה כאמור, אלו האורגניים או אלו הנובעים משיקולים אורבניים וכלה בשיקולי פונקציונאליות של חלל והתאמתו לרוח הזמן והתקופה וצרכי המשתמשים בו .

לדעתי, כשלונו של גריט רייטוולד בבית שרודר וכשלונם של לא מעט מהתפיסות המודרניסטיות הטכניות והיומרניות בפרספקטיבה של זמן, הנם בבחינת החריג המעיד על הכלל. המהפיכה המודרניסטית הפשוטה המופשטת והפשטנית היתה וחשוב שהיתה כפתח לראקציה שהובילה לסגנונות המדהימים, החיוניים והמורכבים של גאונים בני זמנו כדוגמת, פוסטר, גרי, קלטראווה ועוד, סגנונות הרואים במורכבות כערך וברגישות לסביבהוצרכיה ונסיבותיה כבסיס לאדריכלות פורה וייחודית, אדריכלות המעשירה את נופי הבריאה במונומנטים אדריכליים התורמים לה ונושאים את ערך האדם בגאון למולה – בתחילת המאה העשרים עשה זאת בהצלחה יתרה פרנק לוייד רייט באדריכלות רגישה מורכבת ואורגנית אך הדור שפירק ובנה טעה בחלקה הראשון של המאה העשרים ורק לימים בחלקה המאוחר של המאה העשרים קמו זרמים וסגנונות כדוגמת הדה קונסטרוקטיביזם, הפוסטמודרניזם ורבים אחרים והובילו את האדריכלות העכשוית לשיאים שלא ידענו דורות רבים – טכנולוגיה חומר ורוח חוברים יחד ליצירה אנושית מורכבת ועשירה ולולא המלחמות המשחרות להרוס כל חלקה טובה אפשר היה לאמר שהאדריכלות צועדת על דרך המלך להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את כתר נושאת דגל האמנות בבחינת "אם האומנויות" כהגדרת גומבריך או "אב וראשון" כדברי מ.בובר.

אדריכלות כנה ואמיתית, כזו העוסקת בשאלות של חומר ורוח בעומק וברגישות סופה אף שתחזיר את העם להכרה בחיוניות הפנמת ערכי האמנות ביצירה האדריכלית.

מקורות:

Sources on Schroder House

"The History of Interior Design", by John Pile, ArchitectureWeek No. 65, 2001.0905, pC1.1.

Francis D. K. Ching. Architecture: Form, Space, and Order. New York: Van Nostrand Reinhold, 1979. ISBN 0-442-21535-5. LC 79-18045. NA2760.C46. exterior perspective drawing, p43.   A nice graphic introduction to architectural ideas. Expanded 1996 edition available at Amazon.com

David Dunster. Key Buildings of the Twentieth Century, Volume 1: Houses, 1900-1944. New York: Rizzoli International Publications, 1985. ISBN 0-8478-0642-1. LC 85-42945. NA680.D86 1985v.1. discussion, p24.

Muriel Emanuel, ed. Contemporary Architects. New York: St. Martin's Press, 1980. ISBN 0-312-16635-4. p669-671.

Edward Ford. The Details of Modern Architecture. Cambridge, MA: The MIT Press, 1990. exterior photos, construction section/anonmetric details, p278-281.   Highly recommended for serious observers, and available at Amazon.com

Yetsuh Frank, University of Oregon. Slide from photographer's collection, January 1994. exterior eye level view photo.

Johnson Architectural Images. Copyrighted slides in the Artifice Collection.

Udo Kultermann. Architecture in the 20th Century. New York: Van Nostrand Reinhold, 1993. ISBN 0-442-00942-9. LC 92-26734. NA680.K7913 1993. exterior photo, f57, interior photo, f58, p62.

Byron Mikellides, ed. Architecture for People. New York: Holt, Rinehart and Winston, 1980. ISBN 0-03-057489-7. LC 79-48067. exterior photo and comment, f8, p51.

John Julius Norwich, ed. Great Architecture of the World. London: Mitchell Beazley Publishers, 1975. exterior photo showing context, p234. Reprint edition: Da Capo Press, April 1991. ISBN 0-3068-0436-0. — An accessible, inspiring and informative overview of world architecture, with lots of full-color cutaway drawings, and clear explanations. Available at Amazon.com

Paul Overy, Lenneke BŸller, Frank den Oudsten, Bertus Mulder. The Rietveld Schroder House. Houten, The Netherlands: De Haan/Unieboek B.V., 1988. ISBN 90-269-4373-3. NA1153.R5R5413 1988b. discussion, p52.

Dennis Sharp. A Visual History of Twentieth-Century Architecture. Greenwich, Connecticut: William Heinemann Ltd/Secker and Warburg Ltd, 1972. NA680.S52. plan drawing of ground floor, p75.

Kevin Matthews. The Great Buildings Collection on CD-ROM. Artifice, 2001. ISBN 0-9667098-4-5.— Available at Amazon.com

Web Resources

GreatBuildings Links

Google Web Search

Links on Schroder House

Schroder House at Archiplanet — Find, add, and edit info at the all-buildings collaboration

מקורות:

Sources on Gerrit Rietveld

Marijke Kuper, Ida Van Ziji. Gerrit Thomas Rietveld : The Complete Works 1888 1964.

Paul Overy. The Rietveld Schroder House.

Search the RIBA architecture library catalog for more references on Gerrit Rietveld

Web Resources

Links on Gerrit Rietveld

Red Blue Chair — A site in Denmark with an illustrated homage to the famous Rietveld object.

Gerrit Rietveld at Archiplanet — Find, add, and edit info at the all-buildings collaboration

http://www.GreatBuildings.com/architects/Gerrit_Rietveld.html

GreatBuildings Page

Archiplanet Page

Schroder House

Great Buildings

Search  Advanced  Buildings  Architects  Types  Places  3D Models  Pix  Archiplanet   ArchitectureWeek

Start Slide Show with PicLens Lite PicLens

אודות אדר' דוד כהן סקאלי

- " סקאלי אדריכלות ועיצוב פנים " - משרד לתכנון כולל - אדריכלות בניין, עיצוב פנים ונוף. אדר' דוד כהן סקאלי, מרצה, מייסד וראש המגמה לאדריכלות ועיצוב פנים במכללת ספיר, ממייסדי פורטל בנה ביתך ופורטל הבניה, יו"ר "א.א.מ - אדריכלים ומעצבי פנים ", לשעבר מזכ"ל "א.א.פ - אגודת אדריכלי הפנים ע.ר" . אדר' דוד כהן סקאלי מתמחה בתכנון פונקציונאלי ערכי ואומנותי.